הפחד מהלא נודע

מרבית בני האדם, אם לא כולם, מעדיפים להרגיש שהם עומדים עם שתי רגליים על הקרקע היציבה.

הם רוצים להתקדם ולהיות בתנועה, אבל להרגיש שהם בטוחים בתוכה.

גם כשאנחנו בוחרים 'לעוף', מרביתנו מעדיפים לעשות את זה בגבולות הפחות או יותר מוכרים.

אנחנו מעדיפים שתהיה לנו ודאות בחיים.

אנחנו מעדיפים למזער סיכונים, כדי שנוכל לשמור אותנו 'בטוחים'.

הפחד מהלא נודע הוא אחד מהפחדים הכי גדולים שלנו.

הוא אחד מהפחדים שמנהלים את חיינו, לעתים באופן בלתי מודע.

נסו להיזכר ברגעים שבהם חסרה לכם ודאות לגבי משהו או מישהו:

איבדתם את מקום העבודה, ואין לכם מושג מה תעשו, איך ומתי תמצאו עבודה חדשה...

הסתיימה מערכת יחסים עם בן/בת זוג, ואין לכם מושג איך ייראה המחר בלעדיו, או בלעדיה... 

אתם בהריון, או שילדתם ילד ראשון, ואתם לא מכירים את מה שפעם נקראו "החיים שלכם"...

עזבתם או מכרתם בית, ועדיין לא מצאתם את הבית שלכם החדש...

עברתם עיר, מדינה...

כשהפחד מהלא נודע משתק אותנו, הוא יכול להשאיר אותנו בכל אותם המקומות המוכרים,

בהם אנחנו מרגישים אולי בנוח, אבל לא מתקדמים, או מתפתחים.

אבל התפתחות היא חלק בלתי נפרד מהחיים, ולפעמים אי אפשר לעצור, או להימנע משינוי...

אז איך בכל זאת אפשר ללכת קדימה בעיניים עצומות?

- תרגלו להחליף את הפחד מהלא נודע בסקרנות... לגבי מה יקרה? את מי נפגוש? איך נרגיש? מה נחווה?
   נסו להכניס לתוך הסקרנות הזאת התלהבות ומחשבה חיובית.

- למדו לסמוך על עצמכם, על קולכם הפנימי... סמכו על עצמכם שתרגישו מה נכון לכם בדרך... 

- זכרו שכש'הלא נודע' נוכח בחייכם, זה אומר שגם כל האפשרויות פתוחות בפניכם!

("הלא נודע משאיר עבורנו את כל האפשרויות פתוחות"  - מתוך: "אינדיה מיה")

ההחלטות שאנחנו מקבלים בחיים

החיים שלנו מלאים בהחלטות קטנות כגדולות...

למעשה, אם נתבונן קצת יותר מקרוב על חיי היומיום שלנו,
נגלה שהם מורכבים מאלפי החלטות שאנחנו לא נותנים עליהן את הדעת...
הם נקראים אולי הרגלים? אוטומטים? אנחנו יכולים לקרוא להם איך שאנחנו רוצים...

חלק מההחלטות שאנחנו מקבלים, מתגלות עם הזמן כמשמעותיות יותר.

חלקן האחר, אנחנו פשוט לא יודעים... זה לא תמיד נגלה או נראה.

לפעמים אנחנו מקבלים החלטות שאנחנו מגדירים אותן כ'טובות'...
בפעמים אחרות אנחנו מקבלים החלטות שמאוחר יותר אנחנו מכנים אותן כ'החלטות שגויות'.

אבל תודו, שאין יותר כואב מלגלות, בדיעבד, שבחרנו במשהו שהיה נדמה לנו שהוא חשוב באותו הזמן,

ותוך כדי כך גם ויתרנו על משהו שהסתבר כמשהו חשוב הרבה יותר.

אז איך נוכל לדעת, או לפחות להתקרב לאפשרות לקבל החלטות נכונות? לעשות בחירות 'טובות יותר'? 

התשובה הכי כנה היא שאי אפשר לדעת במאה אחוז...

אבל כדי להגדיל את הסיכוי שלנו לקבל החלטה שתקדם ותשרת אותנו, אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות דרכן אפשר לבחון את הדברים:

1. האם הבחירה שלי משרתת צורך, או רצון זמני שלי, או שמתייחסת למשהו יותר קבוע? 

2. האם הבחירה שלי נכונה רק לטווח הקצר, או גם לטווח הרחוק?

המענה על שתי השאלות האלה, יכול אולי לסייע לנו לראות את הדברים באופן קצת יותר רחב...

אז מה אתם מחליטים עכשיו?

הגבולות שלנו

כולנו יודעים שהאדם הוא הרבה מעבר למה שלעינינו נגלה.

לאורך שנים גם טפטפו לנו שאנחנו "פאר היצירה".

אבל... איזה מן פאר אנחנו שמנצל רק חלק מזערי מהיכולות שלו?

זה כמו התלמיד ש'אינו ממצה את יכולתו'...

סוקרטס אמר "אני יודע דבר אחד, וזה שאני לא יודע דבר"

וזה לא אומר שהוא, או כל אדם אחר, באמת אינם יודעים דבר,

אלא שככל שאנחנו לומדים ויודעים יותר, אנחנו מבינים שהידיעה שלנו אינה שלמה.

שעל כל גילוי אחד שבא, מצויים מיליארדים נוספים שעוד לא הגענו אליהם.

אבל זה לא אמור לייאש אותנו, אלא יותר לחדד את התובנה

ש... "אנחנו מנהלים את חיינו בגבולות אותם אנו מאפשרים לעצמנו לראות" ("אינדיה מיה")

כן, שאנחנו מאפשרים לעצמנו לראות...

כי יכולת הראייה, ההבנה, או התפישה שלנו, מצויים בידינו,

תלויים גם במידה שבה אנחנו מאפשרים לעצמנו להתנסות.

בואו ניזכר לרגע בפעמים שעצרנו את עצמנו - 

מלעשות משהו?

לנסות משהו?

לעוף על משהו?

להתמודד?

להתגבר על פחד?

להתבטא?

אלה בדיוק הגבולות שאנחנו מאפשרים לעצמנו לראות!

אז מה לעשות?

בכל פעם שנגיע לאיזשהו גבול, או קצה...

בואו נזכור, שמעבר לערפילים יש דבר מה נוסף שאנחנו עוד לא רואים

ואם רק נעז לפרוש את הכנפיים, לאזור אומץ ולקפוץ אל "הלא נודע",

נוכל להרחיב את ההתנסויות שלנו, וגם את הראייה...

נגלה בתוכנו עולמות חדשים.

אז בפעם הבאה שנגיע לאיזה גבול, או שער,

נזכור שהוא אינו נעול,

אלא רק ממתין שנהיה מוכנים לעבור דרכו.