להדליק את האש ולהתחבר

                                                               צילום: עידן צ'רני

איזו תקופה מרתקת עוברת עלינו לאחרונה... נכון?

(ובבקשה לא לקפוץ מיד לשפיטה האם היא רעה או טובה:)

בין האירועים הפרטיים שכל אחד מאיתנו חווה,

אנחנו נמצאים בחודש אייר, שמכונה 'החודש המחבר' -

בין פסח לשבועות, בין אביב לקיץ, בין הרוחני לגשמי...

וכמו בכל תקופת מעבר, הוא מאופיין בחוסר יציבות

ולכן אולי אנחנו מרגישים בתוכו גם קצת אי נוחות.

אז מה עושים?

החודש התפרסמה במגזין "חיים אחרים" כתבה שהכנתי בנושא

תקופות מעבר בחיים ואיך אפשר לעבור אותן בשלום.

היא נקראת "עוברים פאזה"

אני מזמינה אותך לקרוא אותה, ולכתוב אלי

את המחשבות שלך עליה, או על הנושא...

לחבר ולהתחבר

ויש עוד...

החודש אני משתמשת בתקופת המעבר זאת כדי לשאול את עצמי:

היכן בחיי נדרש חיבור?

היכן ובאילו זמנים בחיי אני חווה ניתוק, פירוד או הפרדה?

החיים האנושיים שלנו הם ביטוי של הפכים מנוגדים, אבל גם משלימים.

לנו, לעתים נדמה, שקצוות לא מתחברים.

על פי רוב אנחנו עושים ביניהם הפרדות וניתוקים,

מגדירים היטב את השונה ומדגישים את ההבדלים.

החודש אני מבקשת להתבונן באמת ולהתמקד בחיבורים...

בין העבר להווה;

בין הראש ללב; 

בין הגוף לנפש; 

בין מחשבה למעשה;

בין אנשים שונים לחלוטין...

החודש אני מבקשים לראות את המיוחד שבכל חלק שמרכיב את חיי

ובמקום להתמקד במה ששונה ומבדיל,

למצוא דווקא את הקו המשותף, את המחבר,

את הקו המאזן, זה שגם יכול לשמש כמרפא...

אני מזמינה גם אותך לבדוק -

היכן בחייך אפשר לחבר את הקצוות?

לבחור בקדושה

בסוף השבוע הזה ביקשתי לחבר שתי קצוות משמעותיות בחיי:

אש ומים.

לכאורה, שני הפכים, אבל שניהם מאד עוצמתיים וגם משמעותיים במעברים:

הם יכולים להיות כוח מכלה, או כוח מקדש,

זה תמיד תלוי במה שאנחנו בוחרים.

ולפעמים הבחירות שלנו מושפעות מפחדים...

אז ביום שישי האחרון בחרתי לקפוץ לאילת כדי לצלול.

מאז שפגשתי את הפחד שלי במקום הזה, אני מקפידה לעשות זאת מעת לעת.

מעבר לתחושת ההנאה שזה מסב לי,

אני עושה זאת כדי להזכיר לעצמי שזה לא מובן מאליו שאני צוללת (אני אומרת תודה:)

כדי לחוות שוב את תחושת העונג הטמונה בלפגוש את הפחד שלי מחדש,

רק הפעם מתוך הידיעה שמעבר אליו טמונה ההנאה.

ביום שישי האחרון ביקשתי להשתמש בצלילה גם לצורך טבילה וטהרה

כדי שהערב, ל"ג בעומר,

אוכל להשתמש באש שתידלק במקומות רבים ברחבי הארץ,

כדי לחזק ולהעצים בתוכי את אש ההכרה...

אני מזמינה אותך לבחור באור מתוך החושך, ולדבוק בו

גם כשהחוויות שמגיעות אל פתחך היום לא מוגדרות כרצויות

אני מזמינה אותך (למרות שזה נשמע לפעמים מעצבן)

לראות את הברכה שמביאים הכאב, העצב או הקושי

לראות את ההזדמנות שמביא הפחד...

זוהי חירותנו ואחריותנו

חג הפסח בפתח, וזוהי תקופה מאד מיוחדת, כי אני חוגגת יומולדת.

אבל בעיקר כי זו תקופה של מעבר...

זו תקופה של התקלפות ויציאה החוצה

תקופה של שחרור הישן והמיותר

ובחירה של מה שנכון ויותר מדויק.

זו ההזדמנות שלנו להתוות את הדרך שלנו מחדש...

אבל כדי שנוכל לצלוח את המעבר, נדרשת עבודה...

בשביל זה אנחנו פה, לא?

בלי תמיד לשים לב או להגדיר זאת, אנחנו עבדים,

עבדים של הדחפים הבסיסיים שלנו,

של הרצונות החומריים שלנו, של האגו שלנו...

וכדי שנוכל להתחיל להשתחרר מהעבדות הזאת ולחוות בתוכנו חירות,

אנחנו צריכים להתחיל ולצאת מה'מקומות הקטנים' שלנו.

ולמה אני כותבת את זה?

כי הבטחתי שאשתף בסיבה לכך ש"אינדיה מיה" 

אינה נמכרת בחנויות של "סטימצקי" ו"צומת ספרים"

והגיע הזמן...

לא מעט אנשים מאמינים שהוצאה לאור של ספר, כמו היציאה לאור,

מלווה בהרבה חגיגות ושמחה, בכתבות מפרגנות ובתמונות מחייכות.

זה נכון, אבל זה מלווה גם באחריות יותר גדולה...

את ספרי, "אינדיה מיה", הוצאתי  בהוצאה שהקמתי בשם JOYA

הוצאה לאור שקמה גם על מנת לסייע לאחרים,

להגשים את חלומם ולהוציא לאור את ספרם,

והכי חשוב - מבלי לגזול מהם את זכויות היוצרים.

למה? כי זה צודק!

כי ליוצר הזכות הראשונית והבסיסית על יצירתו.

בעיקר כשהוא גם נושא בהוצאות הרבות הנלוות לכך.

אנשים רבים אינם מכירים את 'סיפור חוק הסופרים'.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל אני מבקשת רק קצת להבהיר...

כשאנחנו קונים ספר באחת מחנויות הספרים הגדולות,

באופן מיידי החנות משלשלת אל כיסה כ-60% מהמחיר ששילמנו.

מתוך ה-40% הנותרים, עובדים לכיסו של המפיץ בין 25-30%.

בהנחה שהוצאת הספרים 'ידידותית' ואינה נוטלת גם היא רווחים מהמכירות,

מה שנשאר עובר ליוצר (לפני תשלום מס ועוד...)

כלומר, אם קנינו ספר במחיר של 75 ש"ח,

ליומר מגיע כ-20 ש"ח בלבד, אותם הוא לא מקבל כמובן מיד...

פעולות השיווק של הספר, מיותר לציין, באחריותו הבלעדית של היוצר.

עכשיו תחשבו... כמה בעצם נשאר ליוצר כשאנחנו רוכשים ספר ב-25 ש"ח?

נכון שזה לא צודק?

אני מודה, יש משהו מאד מפתה בלשים את הספר שלי בחנויות הספרים הגדולות.

ראשית, זה משרת את האגו שלי...

שנית, יש בכך הנצחת 'הרגל'... של כולנו -

להמשיך למכור, או לקנות, בחנויות הספרים

מבלי לעצור ולשאול האם ככה זה נכון וצודק...

יש בכך נוחות מסוימת ש'מרדימה' אותנו.

אני נזכרת במשפט של אלברט אינשטיין, שאמר

שרק מטורף ממשיך לעשות את אותם הדברים ומצפה לקבל תוצאות שונות.

אז מה זה בעצם אומר עלי?

אז מה זה בעצם אומר עלינו כחברה?

חג החירות מדבר על חופש הבחירה שנמצא בידינו

לשנות את עצמנו דרך עבודה פנימית.

הוא מדבר על לצאת מעצמנו ולהפוך אותנו לאנשים יותר טובים -

בשבילנו ובשביל האחרים.

לא להיכנע לאגו שלנו, לפחדים, לקולות או ל'רעשים'...

אני כבר בחרתי השנה

ולכם אני קוראת לצאת גם מאותם המקומות וההרגלים שכבר לא משרתים.

וגם - 

לא לשלם יותר, אבל לשלם ליוצר!