להיות אדם חופשי

החודש חלים חג פסח, יום השואה ויום העצמאות.
כולם עוסקים בחופש ובחירות האדם. 

גם אותי מעסיק המסע הזה אל תחושת החופש הפנימי שלי, שלך, שלנו...
במסע שלי עד כה, גיליתי שחופש הוא ערך שרבים מייחלים אליו, אך מעטים מממשים אותו.

אז מה זה חופש? האם האדם נולד חופשי, או שמא החופש הוא תוצאה של פעולה או מאמץ?
מה כובל אותנו ומפריד בינינו לבין תחושת החופש שאנחנו כה מייחלים לה?

את התשובות לכל אלה ועוד, אני מזמינה אותך לקרוא בכתבה "להיות אדם חופשי"
שהתפרסמה החודש במגזין "חיים אחרים". 

לקריאת הכתבה לחץ כאן.

ריקוד החיים

"ביודנסה" בעברית, היא "ריקוד החיים".
אתם מוזמנים לקרוא על שיטה של אינטגרציה רגשית,
של התחדשות ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים.
את הכתבה שהתפרסמה במגזין "חיים אחרים",
תוכלו לקרוא כאן.

ימים של חושך, ימים של חופשה והחופש לבחור

החודש תהיתי מספר פעמים אם לכתוב, או שלא
הימים הכואבים והעצובים האלה,
עמעמו כמעט את כל השאר... הפכו אותו לשולי...

תכננתי לכתוב על החופש שלנו לבחור,
גם כשהשגרה מתערערת כשהילדים יוצאים לחופשה.
אבל...
תכניות לחוד, והמציאות היא מה שמביאים לנו החיים.

השגרה שלנו אמנם התערערה, רק לא בצורה שחשבתי.
זה מזכיר לי להתמקד במהות, ופחות בצורה החיצונית של הדברים...

והחיים, והביאו לנו ימים של מלחמה.
ימים מורכבים עד כדי כך שההתמודדות עם החופשה של הילדים
נראית כעת כל כך זניחה.
זה מחדד את ההבנה עד כמה שהכל יחסי...

בשבועות האחרונים יש רגעים כי נדמה
שמידת הרוע האנושי בעולם הזה מגיעה לשיאים חדשים,
חושפת מקומות אפלים (תרתי משמע)
ומעירה בתוכנו לא מעט פחד קיומי - אישי ולאומי.

אלו ימים קשים וסוערים מאד

שמפגישים אותנו עם מוות ואובדן,

ומותירים אותנו לעתים נטולי תקווה וכוחות.

לעתי חסרי אונים אל מול התגליות וההתרחשויות.

אבל אם ניתן את כל המקום רק לזה,

נתייאש ונרפה...

ומכאן, החופש שלנו לבחור -

בין להמשיך ולשבת על הכורסא, להתמכר לעצב ולאובדן,

או לקום ממנה ולצאת החוצה...

והבחירה של רבים מאיתנו, כך נראה,

היא להשתמש באותם הימים כדי להעיר בנו איזה אומץ פנימי,

שמקים רבים מהכורסא והופך אותנו ליצירתיים.

אומץ פנימי שגורם לנו לצאת מעצמנו,

לנער את האבק ולהתבונן קצת יותר רחב, לראות אחרים,

לעבוד בשיתוף פעולה ולקחת חלק פעיל בחיי הקהילה.

אז בימים האלה נדמה כי הנחנו בצד 

את כל חילוקי הדעות וההבדלים.

מגדול ועד קטן - 

התאחדנו תחת המטרה להיטיב ולטפל בחיילים.

ואני תוהה - 

האם נשכיל להמשיך לעשות זאת גם בשאר הימים?

  

באופן אישי, בימים האלה אני בוחרת לבדוק -

אילו מלחמות קיימות בתוכי?

היכן ובמה אני משקיעה את האנרגיה שבי?

אני גם שואלת - האם זה משרת ותומך בי? האם זה עוזר לאחרים?

ואני בוחרת לעשות את הדברים שאני מאמינה

שיקרבו אותי יותר אל השלום הפנימי שבתוכי

אין לי ספק,

כשנעצים את האור שבתוכנו, הוא יקרין גם על אחרים...

מסירה את המסיכה... ומתפשטת

כל הארץ מלאה בצבעים ובקולות של רעשנים
ילדות מסתובבות בשמלות של נסיכות או פיות,
כתר על הראש, שרביט ביד ונצנצים על הפנים.
ילדים שפעם היו מתגאים במדים של שוטרים או חיילים,
עטים על עצמם גלימות, מסכות ופאות
של דמויות דמיוניות כאלה או אחרות...

ולמה אתחפש אני השנה?

האמת, יש משהו מלהיב בלשים על עצמי תחפושת
להיות מישהי אחרת

לפעמים זה הרצון להיות יפה כלפי חוץ

לפעמים זה הרצון לבטא יצירתיות
ואולי גם להרגיש מיוחדת.

לפעמים זה הרצון להיות 'אני',

או לפחות מה שאני תופשת כ'אני'....

ובפעמים אחרות זה הרצון להעז ולהיות

מה שאני לא מרשה לעצמי להיות בחיי היומיום,
אבל אולי בעצם... זה יבטא הכי את מה שאני.

אז מי אני?

בפורים הזה אני מוותרת על התחפושת והמסיכה.

בפורים הזה אני אפילו מוותרת על האיפור 
אבל משאירה את המראה... 
אני מבקשת להישיר מבט פנימה ולאתר אותן -

את כל המסכות והתחפושות
שאני משתמשת בהן לאורך כל השנה,
לקלף אותן מעלי אחת אחרי השנייה
ולהתבונן בפנים גלויות במראה...

השנה בפורים, אני בוחרת להסיר את המסכות ולשחרר את הפרפר שבתוכי לחופשי.

ומה איתך?


שיהיה חג פורים שמח ומאושר!