הגוף מדבר

רבות דובר על הקשר ההדוק בין הגוף לנפש ועל כך ששניהם מתבטאים יחד כחלק מההוויה השלמה.
אתם מוזמנים לקרוא, כאן, על מה קורה כשאין התאמה בינינו לבין האמת שלנו, כשאיננו קשובים לעצמנו, או כשאנחנו מפרים את האיזון הפנימי שלנו... ובעיקר מה אפשר לעשות עם זה.
כל זאת בכתבה שהתפרסמה במגזין "חיים אחרים".

לקריאת הכתבה

ריקוד החיים

"ביודנסה" בעברית, היא "ריקוד החיים".
אתם מוזמנים לקרוא על שיטה של אינטגרציה רגשית,
של התחדשות ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים.
את הכתבה שהתפרסמה במגזין "חיים אחרים",
תוכלו לקרוא כאן.

הדברים שאני רוצה...

כמה פעמים בחיים אנחנו אומרים לעצמנו שאם היה לנו כסף,
היינו עושים את זה ואת זה ואת זה... וקונים את זה ואת זה ואת זה...
וזה רק הכסף שחסר, מונע מאיתנו את כל הדברים האלה שאנחנו רוצים.
ואנחנו בטוחים שאם היה לנו אז הכל היה משתנה עבורנו בחיים.
שהיינו יותר מאושרים. שהיה לנו יותר טוב...

לא מזמן קיבלתי מתנה - ספר קטן וחמוד בשם "הדברים שאני רוצה" (מאת גרגואר דלקור)
לכאורה סיפור נחמד על חייה של אישה בת 47...
תוך כדי קריאה אני מבינה למה על הכריכה כתוב "רב המכר המפתיע של השנה"

ז'וסלין, גבורת הסיפור, חיה חיים פשוטים ושגרתיים.
כמו רבים, גם היא חווה משברים בחיי הנישואין, אבל היא לא מוותרת...
עם השנים היא לומדת לאהוב גם את הדברים הקטנים שבו.
"אהבתי את האופן שבו הדברים הבינוניים נעשו יפים בעינינו..."
האהבה שלה מתבטאת גם בכך שהיא חולמת להגשים את החלומות שלו,
"הדברים היפים שמרככים את החיים ומשככים את הכאב, כמו פורשה קאיין,
ג'יימס בונס ואישה יפה..."

יום אחד היא מגלה שהיא הזוכה הגדולה בלוטו  - 18,547,301 אירו ו-28 סנט.
היא אוספת את הצ'ק השמן שיכול להגשים לה ולרבים אחרים את החלומות,
אף אחד לא יודע על כך, גם לא בעלה.
היא עורכת רשימות של הדברים שהיא רוצה. 
היא עורכת רשימות של הדברים שהיא צריכה... 
ומגלה ש"הצרכים שלנו הם חלומות קטנים, יומיומיים.
המטלות הקטנות שלנו ששולחות אותנו אל המחר אל אחר הצהריים, אל העתיד.
השום-כלומים הקטנים שנקנה בשבוע הבא, ושמאפשרים לנו להאמין שבשבוע הבא עדיין נחיה".

היא מתבוננת בכל אותם הדברים שהיא מעריכה בחייה,
אלה שגורמים לה להיות מאושרת...
"במשך חיים שלמים אנחנו ממלאים בית, וכשהבית מלא אנחנו שוברים דברים
כדי להחליפם באחרים, כדי שלמחרת יהיה לנו מה לעשות. אפילו את בני הזוג שלנו
אנחנו מעיזים לשבור כדי לראות השתלשלות אחרת, עתיד אחר, בית אחר.
חיים אחרים שצריך למלא".

מה תעשה ז'וסלין עם הכסף הזה? האם היא תגשים את החלומות שלה?
האם היא תבחר לצאת לחיים אחרים?

אני לא אספר את מה שקרה בתוך העלילה,
רק אציין שהספר מעורר הרבה מחשבות בנוגע לרצונות שלנו,
לתפישות החיים שלנו, לתפישת האושר שלנו... 
הוא גרם לי לחשוב על הדברים שאני רוצה
הוא גרם לי לדייק את הדברים שאני באמת רוצה...

אז מה אתם אומרים - כסף יכול לעשות אתכם מאושרים?

ימים של חושך, ימים של חופשה והחופש לבחור

החודש תהיתי מספר פעמים אם לכתוב, או שלא
הימים הכואבים והעצובים האלה,
עמעמו כמעט את כל השאר... הפכו אותו לשולי...

תכננתי לכתוב על החופש שלנו לבחור,
גם כשהשגרה מתערערת כשהילדים יוצאים לחופשה.
אבל...
תכניות לחוד, והמציאות היא מה שמביאים לנו החיים.

השגרה שלנו אמנם התערערה, רק לא בצורה שחשבתי.
זה מזכיר לי להתמקד במהות, ופחות בצורה החיצונית של הדברים...

והחיים, והביאו לנו ימים של מלחמה.
ימים מורכבים עד כדי כך שההתמודדות עם החופשה של הילדים
נראית כעת כל כך זניחה.
זה מחדד את ההבנה עד כמה שהכל יחסי...

בשבועות האחרונים יש רגעים כי נדמה
שמידת הרוע האנושי בעולם הזה מגיעה לשיאים חדשים,
חושפת מקומות אפלים (תרתי משמע)
ומעירה בתוכנו לא מעט פחד קיומי - אישי ולאומי.

אלו ימים קשים וסוערים מאד

שמפגישים אותנו עם מוות ואובדן,

ומותירים אותנו לעתים נטולי תקווה וכוחות.

לעתי חסרי אונים אל מול התגליות וההתרחשויות.

אבל אם ניתן את כל המקום רק לזה,

נתייאש ונרפה...

ומכאן, החופש שלנו לבחור -

בין להמשיך ולשבת על הכורסא, להתמכר לעצב ולאובדן,

או לקום ממנה ולצאת החוצה...

והבחירה של רבים מאיתנו, כך נראה,

היא להשתמש באותם הימים כדי להעיר בנו איזה אומץ פנימי,

שמקים רבים מהכורסא והופך אותנו ליצירתיים.

אומץ פנימי שגורם לנו לצאת מעצמנו,

לנער את האבק ולהתבונן קצת יותר רחב, לראות אחרים,

לעבוד בשיתוף פעולה ולקחת חלק פעיל בחיי הקהילה.

אז בימים האלה נדמה כי הנחנו בצד 

את כל חילוקי הדעות וההבדלים.

מגדול ועד קטן - 

התאחדנו תחת המטרה להיטיב ולטפל בחיילים.

ואני תוהה - 

האם נשכיל להמשיך לעשות זאת גם בשאר הימים?

  

באופן אישי, בימים האלה אני בוחרת לבדוק -

אילו מלחמות קיימות בתוכי?

היכן ובמה אני משקיעה את האנרגיה שבי?

אני גם שואלת - האם זה משרת ותומך בי? האם זה עוזר לאחרים?

ואני בוחרת לעשות את הדברים שאני מאמינה

שיקרבו אותי יותר אל השלום הפנימי שבתוכי

אין לי ספק,

כשנעצים את האור שבתוכנו, הוא יקרין גם על אחרים...

מימוש אישי

הוזמנתי להשתתף בפאנל שעוסק במימוש אישי נשי,

וזה עורר אצלי מחשבות על המימוש האישי שלי.

על המימוש האישי של כל אחד מאתנו...

אז מה זה בכלל מימוש אישי?

בעיני זו הגשמה, או ביטוי, של עולמנו הפנימי בעולמנו החיצוני.

ועל מנת שזה יתאפשר, כל אחד מאתנו קיבל 'כלי', או 'מתנה' שיסייעו בידו.

ואני - כותבת מהיום שלמדתי לחבר אותיות למלים...

מאז שאני זוכרת את עצמי, ביטאתי את עצמי בכתב.

במשך שנים כתבתי את עצמי לעצמי, ושם זה נשאר.

עם הזמן למדתי שהכתיבה יכולה לשמש גם כשער לעולם פנימי

שלא תמיד אנחנו מאפשרים לעצמנו גישה אליו.

היום אני נעזרת בה בתהליכים של התפתחות ואימון אייש.

לעתים, אנחנו לא מצליחים לזהות את הקול הפנימי שבתוכנו

כי עם הזמן התרחקנו מעצמנו, מלאנו את עצמנו

במה ש'מתאים ונכון' לחברה, למשפחה, לבני/בנות הזוג...

והקול הקטן שבפנים הלך ודעך.

לעתים, כל שחסרים לנו הם הדיוק והבהירות של הדברים.

סוקרטס טען שעל כל אחד לדעת את עצמו,

אבל בשביל לעשות את זה, כל אחד צריך לצאת מעצמו, להתרוקן,

להתחיל ללמוד את עצמו כאילו הוא לא יודע על עצמו דבר...

ורק מהמקום הזה הוא יוכל להתחיל לדעת גם אחרים.

כשיצאתי למסע אל הודו, כבר ידעתי שאיני יודעת דבר.

ביקשתי ללמוד מחדש את עצמי, כמו את האחרים ואת העולם...

כשכתבתי את "אינדיה מיה", ידעתי שכל אדם צריך לגלות את עצמו.

גיליתי גם שכולנו דומים, מחוברים ותלויים אחד בשני.

לכן, הבנתי שאם תובנות המסע שלי סייעו לי,

הן בוודאי תוכלנה לסייע לאחרים.

היה זה רק אחרי שעשיתי שימוש בכלי שניתן לי לטובת אחרים,

שחשתי במשמעות האמיתית של מימוש אישי.

היכן בחייך היית רוצה לממש את עצמך?

להדליק את האש ולהתחבר

                                                               צילום: עידן צ'רני

איזו תקופה מרתקת עוברת עלינו לאחרונה... נכון?

(ובבקשה לא לקפוץ מיד לשפיטה האם היא רעה או טובה:)

בין האירועים הפרטיים שכל אחד מאיתנו חווה,

אנחנו נמצאים בחודש אייר, שמכונה 'החודש המחבר' -

בין פסח לשבועות, בין אביב לקיץ, בין הרוחני לגשמי...

וכמו בכל תקופת מעבר, הוא מאופיין בחוסר יציבות

ולכן אולי אנחנו מרגישים בתוכו גם קצת אי נוחות.

אז מה עושים?

החודש התפרסמה במגזין "חיים אחרים" כתבה שהכנתי בנושא

תקופות מעבר בחיים ואיך אפשר לעבור אותן בשלום.

היא נקראת "עוברים פאזה"

אני מזמינה אותך לקרוא אותה, ולכתוב אלי

את המחשבות שלך עליה, או על הנושא...

לחבר ולהתחבר

ויש עוד...

החודש אני משתמשת בתקופת המעבר זאת כדי לשאול את עצמי:

היכן בחיי נדרש חיבור?

היכן ובאילו זמנים בחיי אני חווה ניתוק, פירוד או הפרדה?

החיים האנושיים שלנו הם ביטוי של הפכים מנוגדים, אבל גם משלימים.

לנו, לעתים נדמה, שקצוות לא מתחברים.

על פי רוב אנחנו עושים ביניהם הפרדות וניתוקים,

מגדירים היטב את השונה ומדגישים את ההבדלים.

החודש אני מבקשת להתבונן באמת ולהתמקד בחיבורים...

בין העבר להווה;

בין הראש ללב; 

בין הגוף לנפש; 

בין מחשבה למעשה;

בין אנשים שונים לחלוטין...

החודש אני מבקשים לראות את המיוחד שבכל חלק שמרכיב את חיי

ובמקום להתמקד במה ששונה ומבדיל,

למצוא דווקא את הקו המשותף, את המחבר,

את הקו המאזן, זה שגם יכול לשמש כמרפא...

אני מזמינה גם אותך לבדוק -

היכן בחייך אפשר לחבר את הקצוות?

לבחור בקדושה

בסוף השבוע הזה ביקשתי לחבר שתי קצוות משמעותיות בחיי:

אש ומים.

לכאורה, שני הפכים, אבל שניהם מאד עוצמתיים וגם משמעותיים במעברים:

הם יכולים להיות כוח מכלה, או כוח מקדש,

זה תמיד תלוי במה שאנחנו בוחרים.

ולפעמים הבחירות שלנו מושפעות מפחדים...

אז ביום שישי האחרון בחרתי לקפוץ לאילת כדי לצלול.

מאז שפגשתי את הפחד שלי במקום הזה, אני מקפידה לעשות זאת מעת לעת.

מעבר לתחושת ההנאה שזה מסב לי,

אני עושה זאת כדי להזכיר לעצמי שזה לא מובן מאליו שאני צוללת (אני אומרת תודה:)

כדי לחוות שוב את תחושת העונג הטמונה בלפגוש את הפחד שלי מחדש,

רק הפעם מתוך הידיעה שמעבר אליו טמונה ההנאה.

ביום שישי האחרון ביקשתי להשתמש בצלילה גם לצורך טבילה וטהרה

כדי שהערב, ל"ג בעומר,

אוכל להשתמש באש שתידלק במקומות רבים ברחבי הארץ,

כדי לחזק ולהעצים בתוכי את אש ההכרה...

אני מזמינה אותך לבחור באור מתוך החושך, ולדבוק בו

גם כשהחוויות שמגיעות אל פתחך היום לא מוגדרות כרצויות

אני מזמינה אותך (למרות שזה נשמע לפעמים מעצבן)

לראות את הברכה שמביאים הכאב, העצב או הקושי

לראות את ההזדמנות שמביא הפחד...

זוהי חירותנו ואחריותנו

חג הפסח בפתח, וזוהי תקופה מאד מיוחדת, כי אני חוגגת יומולדת.

אבל בעיקר כי זו תקופה של מעבר...

זו תקופה של התקלפות ויציאה החוצה

תקופה של שחרור הישן והמיותר

ובחירה של מה שנכון ויותר מדויק.

זו ההזדמנות שלנו להתוות את הדרך שלנו מחדש...

אבל כדי שנוכל לצלוח את המעבר, נדרשת עבודה...

בשביל זה אנחנו פה, לא?

בלי תמיד לשים לב או להגדיר זאת, אנחנו עבדים,

עבדים של הדחפים הבסיסיים שלנו,

של הרצונות החומריים שלנו, של האגו שלנו...

וכדי שנוכל להתחיל להשתחרר מהעבדות הזאת ולחוות בתוכנו חירות,

אנחנו צריכים להתחיל ולצאת מה'מקומות הקטנים' שלנו.

ולמה אני כותבת את זה?

כי הבטחתי שאשתף בסיבה לכך ש"אינדיה מיה" 

אינה נמכרת בחנויות של "סטימצקי" ו"צומת ספרים"

והגיע הזמן...

לא מעט אנשים מאמינים שהוצאה לאור של ספר, כמו היציאה לאור,

מלווה בהרבה חגיגות ושמחה, בכתבות מפרגנות ובתמונות מחייכות.

זה נכון, אבל זה מלווה גם באחריות יותר גדולה...

את ספרי, "אינדיה מיה", הוצאתי  בהוצאה שהקמתי בשם JOYA

הוצאה לאור שקמה גם על מנת לסייע לאחרים,

להגשים את חלומם ולהוציא לאור את ספרם,

והכי חשוב - מבלי לגזול מהם את זכויות היוצרים.

למה? כי זה צודק!

כי ליוצר הזכות הראשונית והבסיסית על יצירתו.

בעיקר כשהוא גם נושא בהוצאות הרבות הנלוות לכך.

אנשים רבים אינם מכירים את 'סיפור חוק הסופרים'.

לא אלאה אתכם בכל הפרטים, אבל אני מבקשת רק קצת להבהיר...

כשאנחנו קונים ספר באחת מחנויות הספרים הגדולות,

באופן מיידי החנות משלשלת אל כיסה כ-60% מהמחיר ששילמנו.

מתוך ה-40% הנותרים, עובדים לכיסו של המפיץ בין 25-30%.

בהנחה שהוצאת הספרים 'ידידותית' ואינה נוטלת גם היא רווחים מהמכירות,

מה שנשאר עובר ליוצר (לפני תשלום מס ועוד...)

כלומר, אם קנינו ספר במחיר של 75 ש"ח,

ליומר מגיע כ-20 ש"ח בלבד, אותם הוא לא מקבל כמובן מיד...

פעולות השיווק של הספר, מיותר לציין, באחריותו הבלעדית של היוצר.

עכשיו תחשבו... כמה בעצם נשאר ליוצר כשאנחנו רוכשים ספר ב-25 ש"ח?

נכון שזה לא צודק?

אני מודה, יש משהו מאד מפתה בלשים את הספר שלי בחנויות הספרים הגדולות.

ראשית, זה משרת את האגו שלי...

שנית, יש בכך הנצחת 'הרגל'... של כולנו -

להמשיך למכור, או לקנות, בחנויות הספרים

מבלי לעצור ולשאול האם ככה זה נכון וצודק...

יש בכך נוחות מסוימת ש'מרדימה' אותנו.

אני נזכרת במשפט של אלברט אינשטיין, שאמר

שרק מטורף ממשיך לעשות את אותם הדברים ומצפה לקבל תוצאות שונות.

אז מה זה בעצם אומר עלי?

אז מה זה בעצם אומר עלינו כחברה?

חג החירות מדבר על חופש הבחירה שנמצא בידינו

לשנות את עצמנו דרך עבודה פנימית.

הוא מדבר על לצאת מעצמנו ולהפוך אותנו לאנשים יותר טובים -

בשבילנו ובשביל האחרים.

לא להיכנע לאגו שלנו, לפחדים, לקולות או ל'רעשים'...

אני כבר בחרתי השנה

ולכם אני קוראת לצאת גם מאותם המקומות וההרגלים שכבר לא משרתים.

וגם - 

לא לשלם יותר, אבל לשלם ליוצר!