להיות אדם חופשי

החודש חלים חג פסח, יום השואה ויום העצמאות.
כולם עוסקים בחופש ובחירות האדם. 

גם אותי מעסיק המסע הזה אל תחושת החופש הפנימי שלי, שלך, שלנו...
במסע שלי עד כה, גיליתי שחופש הוא ערך שרבים מייחלים אליו, אך מעטים מממשים אותו.

אז מה זה חופש? האם האדם נולד חופשי, או שמא החופש הוא תוצאה של פעולה או מאמץ?
מה כובל אותנו ומפריד בינינו לבין תחושת החופש שאנחנו כה מייחלים לה?

את התשובות לכל אלה ועוד, אני מזמינה אותך לקרוא בכתבה "להיות אדם חופשי"
שהתפרסמה החודש במגזין "חיים אחרים". 

לקריאת הכתבה לחץ כאן.

לטפל במטפל

איור: צ' לב טוב

"המטפל והמאמן האישי מקבלים בהכשרתם כלים וניסיון שמאפשרים להם לסייע לאחרים בדרכם, וגם לעצמם.

ואולם, עם השנים רבים מהם דוחקים את הטיפול בעצמם למקום שולי וכך חוטאים למטופליהם ולעצמם"

כאן אתם יכולים לקרוא על ארבע גישות שיכולות לסייע למטפלים לתמוך בעצמם כבני אדם וללמוד מתהליך הטיפול באחרים - מיינדפולנס (תודעה), אמבודימנט (הקשבה לגוף), תרפיה באמנות וכתיבה אינטואיטיבית.

לקריאת הכתבה המלאה, לחץ כאן

(מתוך המגזין: "חיים אחרים", גליון 222)

גורו - מורה לחיים

"כל אדם זקוק למורה רוחני בנקודה מסוימת בדרך הרוחנית שלו שיסייע לו להתעלות מעל לעצמי שלו", נאמר בספר "הסודות האבודים של אטלנטיס", אבל מה לעשות שהמושג "גורו", או "מורה רוחני" הפך להיות שנוי במחלוקת בשנים האחרונות. מצד אחד, יש מורים רוחניים גדולים וידועים שהובילו באהבה מאות, אלפי ואפילו מליוני אנשים בדרכם הרוחנית, ומצד שני, יש מתחזים ונוכלים שגרמו נזק עמוק למאמיניהם. 

אז מהו גורו? מהם יחסי מורה-תלמיד נכונים וכיצד בוחרים מורה טוב ואמיתי?

לקריאת הכתבה המלאה לחץ כאן

(מתוך המגזין: "חיים אחרים", גיליון 220)

הגוף מדבר

רבות דובר על הקשר ההדוק בין הגוף לנפש ועל כך ששניהם מתבטאים יחד כחלק מההוויה השלמה.
אתם מוזמנים לקרוא, כאן, על מה קורה כשאין התאמה בינינו לבין האמת שלנו, כשאיננו קשובים לעצמנו, או כשאנחנו מפרים את האיזון הפנימי שלנו... ובעיקר מה אפשר לעשות עם זה.
כל זאת בכתבה שהתפרסמה במגזין "חיים אחרים".

לקריאת הכתבה

ריקוד החיים

"ביודנסה" בעברית, היא "ריקוד החיים".
אתם מוזמנים לקרוא על שיטה של אינטגרציה רגשית,
של התחדשות ולימוד מחדש של תפקודי החיים המקוריים.
את הכתבה שהתפרסמה במגזין "חיים אחרים",
תוכלו לקרוא כאן.

הדברים שאני רוצה...

כמה פעמים בחיים אנחנו אומרים לעצמנו שאם היה לנו כסף,
היינו עושים את זה ואת זה ואת זה... וקונים את זה ואת זה ואת זה...
וזה רק הכסף שחסר, מונע מאיתנו את כל הדברים האלה שאנחנו רוצים.
ואנחנו בטוחים שאם היה לנו אז הכל היה משתנה עבורנו בחיים.
שהיינו יותר מאושרים. שהיה לנו יותר טוב...

לא מזמן קיבלתי מתנה - ספר קטן וחמוד בשם "הדברים שאני רוצה" (מאת גרגואר דלקור)
לכאורה סיפור נחמד על חייה של אישה בת 47...
תוך כדי קריאה אני מבינה למה על הכריכה כתוב "רב המכר המפתיע של השנה"

ז'וסלין, גבורת הסיפור, חיה חיים פשוטים ושגרתיים.
כמו רבים, גם היא חווה משברים בחיי הנישואין, אבל היא לא מוותרת...
עם השנים היא לומדת לאהוב גם את הדברים הקטנים שבו.
"אהבתי את האופן שבו הדברים הבינוניים נעשו יפים בעינינו..."
האהבה שלה מתבטאת גם בכך שהיא חולמת להגשים את החלומות שלו,
"הדברים היפים שמרככים את החיים ומשככים את הכאב, כמו פורשה קאיין,
ג'יימס בונס ואישה יפה..."

יום אחד היא מגלה שהיא הזוכה הגדולה בלוטו  - 18,547,301 אירו ו-28 סנט.
היא אוספת את הצ'ק השמן שיכול להגשים לה ולרבים אחרים את החלומות,
אף אחד לא יודע על כך, גם לא בעלה.
היא עורכת רשימות של הדברים שהיא רוצה. 
היא עורכת רשימות של הדברים שהיא צריכה... 
ומגלה ש"הצרכים שלנו הם חלומות קטנים, יומיומיים.
המטלות הקטנות שלנו ששולחות אותנו אל המחר אל אחר הצהריים, אל העתיד.
השום-כלומים הקטנים שנקנה בשבוע הבא, ושמאפשרים לנו להאמין שבשבוע הבא עדיין נחיה".

היא מתבוננת בכל אותם הדברים שהיא מעריכה בחייה,
אלה שגורמים לה להיות מאושרת...
"במשך חיים שלמים אנחנו ממלאים בית, וכשהבית מלא אנחנו שוברים דברים
כדי להחליפם באחרים, כדי שלמחרת יהיה לנו מה לעשות. אפילו את בני הזוג שלנו
אנחנו מעיזים לשבור כדי לראות השתלשלות אחרת, עתיד אחר, בית אחר.
חיים אחרים שצריך למלא".

מה תעשה ז'וסלין עם הכסף הזה? האם היא תגשים את החלומות שלה?
האם היא תבחר לצאת לחיים אחרים?

אני לא אספר את מה שקרה בתוך העלילה,
רק אציין שהספר מעורר הרבה מחשבות בנוגע לרצונות שלנו,
לתפישות החיים שלנו, לתפישת האושר שלנו... 
הוא גרם לי לחשוב על הדברים שאני רוצה
הוא גרם לי לדייק את הדברים שאני באמת רוצה...

אז מה אתם אומרים - כסף יכול לעשות אתכם מאושרים?

ימים של חושך, ימים של חופשה והחופש לבחור

החודש תהיתי מספר פעמים אם לכתוב, או שלא
הימים הכואבים והעצובים האלה,
עמעמו כמעט את כל השאר... הפכו אותו לשולי...

תכננתי לכתוב על החופש שלנו לבחור,
גם כשהשגרה מתערערת כשהילדים יוצאים לחופשה.
אבל...
תכניות לחוד, והמציאות היא מה שמביאים לנו החיים.

השגרה שלנו אמנם התערערה, רק לא בצורה שחשבתי.
זה מזכיר לי להתמקד במהות, ופחות בצורה החיצונית של הדברים...

והחיים, והביאו לנו ימים של מלחמה.
ימים מורכבים עד כדי כך שההתמודדות עם החופשה של הילדים
נראית כעת כל כך זניחה.
זה מחדד את ההבנה עד כמה שהכל יחסי...

בשבועות האחרונים יש רגעים כי נדמה
שמידת הרוע האנושי בעולם הזה מגיעה לשיאים חדשים,
חושפת מקומות אפלים (תרתי משמע)
ומעירה בתוכנו לא מעט פחד קיומי - אישי ולאומי.

אלו ימים קשים וסוערים מאד

שמפגישים אותנו עם מוות ואובדן,

ומותירים אותנו לעתים נטולי תקווה וכוחות.

לעתי חסרי אונים אל מול התגליות וההתרחשויות.

אבל אם ניתן את כל המקום רק לזה,

נתייאש ונרפה...

ומכאן, החופש שלנו לבחור -

בין להמשיך ולשבת על הכורסא, להתמכר לעצב ולאובדן,

או לקום ממנה ולצאת החוצה...

והבחירה של רבים מאיתנו, כך נראה,

היא להשתמש באותם הימים כדי להעיר בנו איזה אומץ פנימי,

שמקים רבים מהכורסא והופך אותנו ליצירתיים.

אומץ פנימי שגורם לנו לצאת מעצמנו,

לנער את האבק ולהתבונן קצת יותר רחב, לראות אחרים,

לעבוד בשיתוף פעולה ולקחת חלק פעיל בחיי הקהילה.

אז בימים האלה נדמה כי הנחנו בצד 

את כל חילוקי הדעות וההבדלים.

מגדול ועד קטן - 

התאחדנו תחת המטרה להיטיב ולטפל בחיילים.

ואני תוהה - 

האם נשכיל להמשיך לעשות זאת גם בשאר הימים?

  

באופן אישי, בימים האלה אני בוחרת לבדוק -

אילו מלחמות קיימות בתוכי?

היכן ובמה אני משקיעה את האנרגיה שבי?

אני גם שואלת - האם זה משרת ותומך בי? האם זה עוזר לאחרים?

ואני בוחרת לעשות את הדברים שאני מאמינה

שיקרבו אותי יותר אל השלום הפנימי שבתוכי

אין לי ספק,

כשנעצים את האור שבתוכנו, הוא יקרין גם על אחרים...